The feeling of emptiness is not a new phenomenon; it has accompanied humanity since its earliest days.

Throughout the generations, human beings have sought a sense of meaning in various “idols”: from those who worshipped natural forces or the baser desires of the soul, through religions that focused on the spiritual dimension and demanded withdrawal from everything else, to those devoted to modern secular ideologies - materialism, nationalism, or socialism.

In the 21st century, the sense of emptiness has reached a new peak. The great ideologies have been replaced by philosophical and cultural despair, which rejects any grand narrative or purpose greater than the individual self. This is a trend of disintegration: the breakdown of the family, of human reason and morality, and of the social order. Where meaning once resided, there is now a void.

Can the Book of Ecclesiastes, which opens with the timeless declaration “Vanity of vanities, all is vanity,” and describes the futility of worldly life, fill this void? Can the ancient words of King Solomon provide an answer to modern emptiness?

Lemalei Et HaRik is a new reading of the ever-relevant words of this eternal scroll. Through a candid and penetrating portrayal of the fleeting and superficial aspects of our world, a horizon of stability, joy, and hope emerges. In a clear and engaging commentary, deeply connected to contemporary life, Rabbi Haggay Lundin illuminates the optimistic dimension of Ecclesiastes, showing how this very text- often initially read as an echo of despair -actually reconnects us to the meaning of existence and can serve as a compass in the turbulent life of modern man.

 

תחושת הריקנות איננה תופעה חדשה, היא מלווה את האנושות משחר ימיה. לאורך הדורות ניסו בני האדם למצוא תחושת משמעות ב'אלילים' שונים: החל מאלה שסגדו לכוחות טבע או לתאוות גסות של הנפש, דרך דתות שהתמקדו בממד הרוחני ותבעו התנזרות מהשאר, וכלה במתמסרים לאידאולוגיות מודרניות חילוניות –  חומרנות, לאומיות או סוציאליזם.

במאה ה־21 הגיעה תחושת הריקנות לשיא חדש. את מקומן של האידאולוגיות הגדולות תפס ייאוש פילוסופי ותרבותי, המסתייג מכל סיפור־על או ייעוד שגדול מה'אני' הפרטי. זוהי מגמת פירוק: פירוק של המשפחה, של הרציונל והמוסר האנושי, של הסדר החברתי. במקום שבו שכנה בעבר המשמעות, שוכן כיום ריק.

האם מגילת קהלת, הפותחת בקביעה האלמותית "הבל הבלים הכל הבל", ומתארת את אפסותם של חיי העולם הזה, מסוגלת למלא את הריק הזה? האם מילותיו העתיקות של שלמה המלך מסוגלות להעניק לנו מענה לריקנות המודרנית?

למלא את הריק הוא קריאה חדשה במילותיה הרלוונטיות מתמיד של מגילה נצחית. באמצעות תיאור כן ונוקב של החולף והטפל שבעולמנו, מתגלה אופק של יציבות, שמחה ותקווה. בביאור רהוט המחובר היטב להוויית החיים העכשווית, מאיר הרב חגי לונדין את צדה האופטימי של מגילת קהלת, ומראה כיצד דווקא מגילה זו, שעלולה להתפרש בקריאה ראשונה כהדהוד של ייאוש, למעשה מחברת אותנו למשמעות הקיום, ויכולה לשמש כמצפן בחייו הסוערים של האדם כיום.